על המאגר
חירות מוחלטת לאדם אחד בלבד ניתנת להשגה באמצעות כוח מוחלט על כל השאר; זהו עיקרון השיעבוד. לעומת זאת, פעמון החירות האמריקאי נושא את הפסוק: "וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ" (ויקרא כ"ה, י'). לשאיפה זו נקרא "עיקרון החירות".
החלופה היחידה לסדר חברתי המושתת על שעבוד של אדם לאדם, היא סדר חברתי המושתת על קבלה של עקרונות משותפים תואמי מציאות.
ניתן לשרטט ארבעה מרחבי פעולה יסודיים, שבהם נדרשים ארבעה מרחבים השלובים זה בזה:
- המרחב הדתי — במובנו הרחב — הוא מרחב של השתתפות וולונטרית החורגת מצרכים חומריים, וכולל נורמות, ערכים, מחויבויות, מסורת ותרבות המשותפים לבני החברה (במובן רחב זה, כמובן, אנטי-דתי משמעו אנטי-חברתי).
- המרחב הרציונלי — הוא שיח הכפוף ללוגיקה ולהלימה עם ממצאים אמפיריים.
- המרחב הכלכלי — מושתת על מתן מרחב הפעולה האוטונומי לכל אדם לניהול גופו, כישרונותיו ומשאביו.
- המרחב הפוליטי — נשען על עיקרון השוויון בפני החוק.
השחתה: התמחות והעמקה בכל אחד מהמרחבים הללו הן הכרחיות, אך הן מייצרות בהכרח פערי ידע. הסכנה אורבת כאשר סמכות לגיטימית מתרגמת את עצמה לכוח כפייה. זהו המדרון החלק של המעבר מסמכות בתחום אחד לכוח גורף וכללי.
מרד: ניתן להתייחס ל"אנרגיית המרד" כמעין מערכת חיסונית לביטויים של השחתת סמכות. אך גם יצר המרד עצמו עלול להיות מושחת (או: לעבור השחתה). למעשה, זהו היצר הקל ביותר להשחתה, משום שהוא אינו נדרש להישען על קריטריונים ברורים או להציב מטרה ברורה.
הצדקה פנימית להשחתה: השחתה יכולה לנבוע משאיפה פשוטה לכוח, אך היא עשויה להיות חזקה יותר אם האדם חש זכאות פנימית לכוח זה. תחושת זכאות נשענת לרוב על תחושה של האדם שיש לו "ידע סודי" המקנה לו זכות לכוח מוחלט.
גנוסטוקרטיה: ביוונית, 'גנוסיס' פירושו ידע נסתר; מכאן — גנוסטוקרטיה: תפיסה שלפיה "בעלי הידע הסודי" הם אלה שצריכים לשלוט, מתוקף הבנתם הנטענת לגבי האופן שבו ההיסטוריה אמורה להתפתח.
התרבות המערבית מוקירה חירות, אך עליה להביט ישירות וללא מורא גם בנטיות הגנוסטוקרטיות בתולדותיה, מאפלטון ועד ימינו אנו.
זוהי המטרה של מאגר ציטוטים זה: יישור מבט לרעיונות גנוסטוקרטיים מצד אחד, ולרעיונות שוחרי חירות מצד שני.